סבתאות בעולם המודרני
"כשאני הייתי ילדה", אחותי ואני היינו הולכים באופן קבוע לסבתא כוכבא או סבתא אסתר. שם היינו מבלים שעות בלקפוץ על המיטה, לשמוע סיפורים על כל הדברים השטותיים שסבא עשה כשהוא היה ילד, לעזור לסבא בנגריה שמתחת לבית ולהכין עבודות מבדים וחוטים, לעזור לסבתא למלא את הבורקסים, וללמוד ממנה סריגה בחוטי צמר. לעיתים היינו נוסעים לשוק עם אוטובוס קו 5, בוחרים עם סבתא מלפפונים להחמצה, אוכלים מנת פלאפל וחוזרים הביתה עם מתנה קטנה וטעימה. אבל הכי חשוב – קיבלנו תשומת לב והקשבה מלאה.לא משנה כמה זמן ביליתי אצל סבא וסבתה, אלה תמיד היו מתקשרים להורים שלי ומתלוננים שמזמן לא ראו את הנכדים... ובכן, רק 38 שנה חלפו, ונדמה כי סבא וסבתא כאלה נדיר מאוד למצוא כיום. ה"סבתאות החדשה" היא מושג שהתפתח בשנים האחרונות לאור הפיכתם של סבא וסבתא לזוג אנשים פעילים ועסוקים.
הסבא והסבתא ה"חדשים" עוזרים לילדיהם מבחינה כספית, באים למסיבות יום הולדת ומביאים מתנות. אולם, כשילדיהם מצפים מהם שיעשו בייביסיטר לנכדים, לא תמיד זה מסתדר עם סדר היום העמוס שלהם. ההורים שלי היום, למשל, הם כיום זוג בני 65, עדיין עובדים עבודה מספקת ומלאת עניין; פרט לכך הם מתנדבים , הולכים להצגות ומופעים, כל מספר חודשים הם נוסעים לחו"ל כדי לנוח, ובחופש הגדול טסים לאחי שמתגורר שם לנופש ופינוק של חודש וחצי. ולמה לא בעצם?
הגיע הזמן שהילדים יכירו בעובדה שגם לסבא וסבתא יש חיים. הם בריאים ופעילים יותר מאשר הוריהם היו, והם רוצים גם זמן לעצמם. "אנשי הסבתאות החדשה " נדהמים לגלות כמה הם בריאים לגילם, פתאום הם גילו כי יש בפניהם כל כך הרבה אופציות. פרט לכך, הרבה מהם עדיין עובדים.
זה לא מפתיע. אחרי הכל, מדוע שזוג מבוגרים בריאים, שנמצאים בפסגת הקריירה שלהם – או לחלופין, סוף סוף בפנסיה – יעזבו הכל ויהפכו לבייבי סיטרים ברגע שנולדים נכדיהם? נכון, הילדים זקוקים כרגע לעזרה, ולכן יש להדריך אותם לאורך מסלול ההורות, אך אין זו סיבה לוותר על החיים הפרטיים והזמן הפנוי. זה לא שההורים שלי לא רוצים לשמור על הילדים. פשוט, יש להם חיים כל כך נהדרים, והם כל הזמן עסוקים ומלאים בטוב ולפעמים, הם מרגישים שהם "עשו את שלהם" בגידול ילדים קטנים, ולא מתחשק להם להחליף יותר חיתולים ולהרגיע בכי. וזה בסדר גמור. "אמא שלי אהבה להחזיק את נועה שהיתה קטנה, אך כשהיא התחילה לבכות היא ישר החזירה לי אותה",
יכול להיות, שהסבתאות הישנה אליה אנו מתגעגעים הייתה בעצם מעין מוסכמה חברתית שהוריהם נאלצו להיות כפופים אליה? יכול להיות, שהוריהם בעצם העדיפו לרבוץ בים המלח במקום להחליף חיתולים? יכול להיות.
נכון שהיה מאוד נחמד לקבל קצת יותר עזרה ומתן זמן שקט לעצמי אך אני שמחה, שלמרות שההורים שלי לא תמיד בסביבה, אני יודעת שהם מאושרים , מסופקים נהנים, ממצים את עצמם וחיים את החיים שלהם ולא תלויים באף אחד או שהשמחה שלהם לא תלויה באף אחד אלא הם יוצרים אותה , הם צעירים ,יפים ועסוקים וטוב שכך, בואו נפרגן להם ונעריך זאת.
מאיה קסטרו